משפט על הבמה

"נוטות החסד" מאת אייסכילוס

קטעי משחק בתרגומו של אהרון שבתאי, בבימויה והנחייתה של פרופ' רות קנר ובביצוע שחקני קבוצת התיאטרון: שירלי גל, טלי קרק, עדי מאירוביץ', רונן בבלוקי, אמיליה רביד, אסף דגני.

סצנת המשפט מתוך הטרגדיה "נוטות החסד" מאת אייסכילוס, מהווה בסיס להתבוננות בשאלות יסוד על נקמת דם, על חוק, על משפט, על צדק ועל תיאטרון.

הטרגדיה "נוטות החסד" נכתבה במאה ה 5 לפנה"ס. היא הטרגדיה השלישית של טרילוגיית האורסטיאה, מאת אייסכילוס. במחזה זה, מגיעה לשיאה שרשרת דמים של נקמות: אלות נקמה רצחניות (האריניות) רודפות אחרי אורסטס שרצח את אימו על שרצחה את אביו, שרצח את בתו – איפיגניה.

שרשרת הדמים הזאת  מסתיימת במחזה בכוח תבונתה של האלה אתנה. היא מייסדת בית משפט בו מתנהל משפט רצח אשר מחליף את מסורת נקמת הדם.

באמצעות ההליך המשפטי, מונעת אתנה מהאריניות מלרצוח את אורסטס, אבל  גם מכירה בעוצמה ההכרחית של אלות הנקמה, ומזמינה אותן להיות חלק מהעיר, כאלות פריון – נוטות חסד. הפתרון העתיק הזה – לתת מקום ליצרים פגאניים – במקום להתעלם או להילחם בהם – מתהווה מתוך מאבק אדירים, ויוצר תחושה מרוממת של גאולה.

נוטות החסד הוא מחזה עתיק, שאוצר בתוכו תובנות רבות עוצמה, שלרלוונטיות שלהן לחיינו היום יש חשיבות אדירה. בתנופה דרמטית, ובאמצעות עלילה מסעירה, מעלה הטקסט אל הבמה את הקונפליקטים המרכזיים של חיי האדם: ההתנגשות בין עוצמות נקביות לזכריות, בין הדחפים הפראיים לבין הסדר הטוב של התרבות, בין סדרי האדמה לסדרי שמיים.

החוכמה הנפלאה של תבנית המחזה מאפשרת להתנגשויות הללו להתרחש על הבמה כאופציות שוות מעמד. אנחנו יכולים להזדהות עם נקודת המבט של האריניות כמו עם זו של אורסטס. אנחנו נקרעים בעצמנו בקונפליקט האדיר של תאוות נקמה לצד החרדה מפני האלימות.

ההפקה הבימתית של קבוצת התיאטרון עוסקת בעולם המחזה מתוך התבוננות עכשווית על שרשראות הנקמות הבלתי פוסקות בעולמנו, בארצנו.

האירוע מאפשר התבוננות ממוקדת בסצנות נבחרות מתוך הטרגדיה, סצנות בהן ניתן לעקוב אחר מרדף אלות הנקמה אחרי רוצח אמו, אורסטס, ואחרי רגע הקמת בית המשפט הראשון בהיסטוריה והתנהלות המשפט עצמו.